יש משפט שחוזר בשנה ג': "הזוגיות היא הפקה חיצונית לעבודה מאוד פנימית." נשמע כמו סתירה, אבל אחרי שנתיים של עבודה על עצמך, זה מתחיל להיות ברור. כל מה שלמדנו על הילד הפנימי, על טראומה, על דפוסי הגנה - כל זה מגיע לשיא במערכות היחסים. שם, מול בן הזוג, מול הילדים, מול המשפחה, אי אפשר להתחבא. שם הכל נבחן.
אנשים מגיעים לשנה השלישית אחרי שכבר עברו הרבה. הם מכירים את עצמם יותר טוב, יש להם כלים, יש להם הבנה. ואז הם מגלים שיש עוד שכבה. השכבה של "אני ועוד מישהו". והשכבה הזו, איכשהו, מסובכת מכל מה שהיה קודם.
למה שנה ג' מתמקדת דווקא במערכות יחסים?
הסדר לא מקרי. בשנה א' בנינו את היסודות - הבנו את הילד הבוגר, את המשפחה הלא מתפקדת, את הדפוסים שנוצרו בילדות. בשנה ב' צללנו לעומק - טראומה, דיסוציאציה, כלים לריפוי העצמי. ועכשיו, אחרי שהעבודה הפנימית התחילה, מגיע המבחן האמיתי.
כי אפשר להרגיש מרופא כשאתה לבד. אפשר להיות רגוע, מאוזן, מודע לעצמך. ואז מגיע בן הזוג ואומר משהו, או עושה משהו, ופתאום כל הדפוסים הישנים צצים מחדש. הכעס, הפחד, הצורך בשליטה, הרצון לברוח. זה לא אומר שהעבודה לא עבדה. זה אומר שמערכות יחסים הן מראה מדויקת לכל מה שעוד צריך לרפא.
בטריותרפיה מבינים שמטפל שלא עבד על הזוגיות שלו, על היחסים שלו, יתקשה לעזור למטופלים בתחום הזה. ולכן שנה ג' שמה את זה במרכז. מי שרוצה להבין את הגישה הכללית יכול לקרוא על עקרונות שיטת 12 הצעדים.
מבנה השנה: מהחלום השבור אל הזוגיות האמיתית
השנה בנויה כמסע מנקודת משבר לנקודת חיבור. הסמסטר הראשון מתמודד עם מה שלא עובד - הפנטזיות, ההכחשות, הדפוסים ההרסניים. הסמסטר השני בונה את מה שכן יכול לעבוד - סליחה, כפרה, ויחסים שמבוססים על אמת ולא על דמיון.
| קריטריון | סמסטר א' (15 שיעורים) | סמסטר ב' (15 שיעורים) |
|---|---|---|
| השאלה המרכזית | "למה הזוגיות שלי לא עובדת?" | "איך בונים משהו אמיתי?" |
| מושגי מפתח | התנפצות הפנטזיה, מטען רגשי חורג, הכחשה | כפרה, העצם החלולה, המשפחה הפנימית |
| מה קורה בפועל | זיהוי דפוסים הרסניים, חשבון נפש זוגי | תהליכי סליחה, הורות מחדש, אינטגרציה |
| נושאים מרכזיים | התעללות סמויה, שליטה, תלות, אינטימיות | סליחה עצמית, כפרה בפני בן הזוג והילדים |
| צעדי 12 הצעדים | צעדים 1-7 בהקשר זוגי | צעדים 8-12 בהקשר זוגי ומשפחתי |
סמסטר א': החלום ושברו
הסמסטר מתחיל עם אמת לא נעימה: רוב האנשים מגיעים לזוגיות עם ציפיות שלא יכולות להתממש. הסילבוס מכנה את זה "מטען רגשי חורג" - כל החלומות על אהבה ללא תנאי, על מישהו שסוף סוף יבין אותנו, על תיקון של כל מה שלא קיבלנו בילדות. וכשהפנטזיות האלה נפגשות עם המציאות, הן מתפוררות.
התנפצות הפנטזיה
יש שלב בכל זוגיות שבו החלום נשבר. בן הזוג שנראה מושלם מתגלה כאדם עם חסרונות, צרכים משלו, וחוסר יכולת לתת את כל מה שציפינו לקבל. אצל רוב האנשים, השלב הזה מוביל לאכזבה, כעס, והתרחקות. "הוא לא מה שחשבתי", "היא השתנתה", "זה לא מה שרציתי".
בשיעורים לומדים לראות את הרגע הזה אחרת. לא ככישלון, אלא כהזדמנות. כי רק אחרי שהפנטזיה נשברת, אפשר להתחיל לבנות משהו אמיתי. משהו שמבוסס על מי שבן הזוג באמת, לא על מי שדמיינו שהוא. זה קשור לעבודה שנעשתה בשנים הקודמות על הילד הפנימי והציפיות שלו.
לפרוץ את מחסום ההכחשה
השיעור הראשון בסמסטר עוסק בהכחשה - ולא סתם הכחשה, אלא כל הצורות שלה. יש הכחשה בסיסית ("אין לנו בעיה"), יש מזעור ("זה לא כזה נורא"), יש התחמקות ("בוא נדבר על זה אחר כך"), ויש האשמה ("אם את היית משתנה, הכל היה בסדר").
הכחשה היא לא שקר מודע. היא מנגנון הגנה שפועל אוטומטית. אנחנו לא רואים את מה שכואב מדי לראות. אבל כל עוד לא רואים, אי אפשר לשנות. לכן חלק גדול מהסמסטר מוקדש לפירוק ההכחשה, בעדינות אבל בנחישות.
זיהוי התעללות סמויה
נושא רגיש שמקבל התייחסות מעמיקה הוא התעללות במערכות יחסים. לא מדברים רק על אלימות פיזית ברורה, אלא על צורות סמויות יותר: התעללות אינטלקטואלית (לגרום לבן הזוג להרגיש טיפש), התעללות רוחנית (להשתמש בדת או באמונות כנשק), התעללות כלכלית (שליטה דרך כסף).
הרבה אנשים חיים במערכות יחסים שיש בהן אלמנטים כאלה ולא מזהים את זה. הם מרגישים רע, אבל לא מבינים למה. השיעורים נותנים כלים לזהות את הדפוסים האלה, גם כקורבן וגם - וזה החלק הקשה - כמי שמפעיל אותם. כי לפעמים אנחנו לא רק הקורבן. זה מתקשר להבנה של דינמיקות במערכות יחסים.
מרחב רוחני זוגי
לקראת סוף הסמסטר מגיעים למושג שמשנה את כללי המשחק: מרחב רוחני זוגי. הרעיון הוא להכניס "צלע שלישית" לזוגיות - לא אדם אחר, אלא ממד רוחני. כוח עליון, עקרונות, משהו שגדול משני האנשים.
זה נשמע מופשט, אבל בפועל זה מאוד קונקרטי. במקום שכל ויכוח יהיה "אני נגד את/ה", יש נקודת מבט שלישית. במקום ששני אגואים ייאבקו על שליטה, יש משהו שמזכיר לשניהם שהם בצד אחד. הכלים ליצירת המרחב הזה נלמדים בסמסטר, כולל תפילה ומדיטציה משותפת.
סמסטר ב': ניקוי הריסות העבר ובניית עתיד
אחרי שסמסטר א' חשף את מה שלא עובד, סמסטר ב' מתמקד בתיקון. לא תיקון במובן של "להחזיר את מה שהיה", אלא במובן של לנקות את ההריסות ולבנות משהו חדש. זה מתחיל בכפרה.
כפרה וסליחה בזוגיות
צעדים 8 ו-9 בשיטת 12 הצעדים עוסקים בכפרה - עריכת רשימה של אנשים שפגענו בהם, ותיקון הנזק במידת האפשר. בשנה ג', הכפרה מגיעה הביתה. היא כוללת פגיעות שפגענו בעצמנו, בבן הזוג, במערכת היחסים עצמה, ובילדים.
זה אחד החלקים הקשים ביותר בתוכנית לימודי הפסיכותרפיה. להודות שפגענו, לקחת אחריות, ולבקש סליחה - בלי לצפות שיסלחו לנו, בלי לדרוש כלום בתמורה. פשוט לנקות את הצד שלנו ברחוב. יש אנשים שמגלים בשלב הזה כמה נזק הם גרמו בלי להתכוון, וזה כואב. אבל רק מתוך הכאב הזה יכול לצמוח משהו טוב יותר.
העצם החלולה
אחד המושגים היפים ביותר בסמסטר הוא "העצם החלולה". זה תיאור של מצב תודעתי שבו אדם מנקה את עצמו מאגו, משיפוטיות, מרצונות אישיים, ונהיה כמו צינור חלול שדרכו יכולה לזרום חוכמה ואהבה.
בהקשר של זוגיות, להיות עצם חלולה אומר להקשיב לבן הזוג בלי להתגונן, לתת בלי לספור, להיות נוכח בלי אג'נדה. זה לא מצב שאפשר להישאר בו כל הזמן, אבל אפילו רגעים של זה משנים את הדינמיקה לחלוטין. הסטודנטים מתרגלים את זה בכיתה לפני שהם מנסים את זה בבית.
המשפחה הפנימית והורות מחדש
חלק משמעותי מסמסטר ב' מוקדש לעבודה עם המשפחה הפנימית. זה המודל שמדבר על החלקים השונים שחיים בתוכנו: הילד הפנימי, הנער הפנימי, ההורה הביקורתי, וההורה האוהב. כל אחד מהם משפיע על איך שאנחנו מתנהגים במערכות יחסים.
השיעורים מלמדים לזהות מתי "הילד" משתלט (כשאנחנו פתאום נהיים פגועים מכל דבר), מתי "הנער" מתפרץ (כשאנחנו מורדים ותוקפניים), ומתי "ההורה הביקורתי" מדבר (כשאנחנו שופטים ומבקרים). ואז, בהדרגה, לומדים להעביר את ההנהגה ל"הורה האוהב" - החלק שיודע להכיל, לקבל, ולהגיב מתוך בגרות. העבודה הזו מתחברת למה שנלמד קודם על הקול הביקורתי הפנימי.
המשפחה הבריאה: מודל חדש
הרבה אנשים שמגיעים ללימודים גדלו במשפחות לא מתפקדות. הם יודעים מה הם לא רוצים, אבל לא תמיד יודעים מה הם כן רוצים. איך נראית משפחה בריאה? מה היא עושה אחרת?
הסילבוס נותן הגדרה פשוטה וחזקה: משפחה בריאה מדברת, מרגישה, ונותנת אמון. שלושה דברים שנשמעים מובנים מאליהם, אבל שלא קיימים בהרבה בתים. בשיעורים לומדים איך ליצור את האיכויות האלה, גם אם לא חווינו אותן בילדות. איך ללמד את עצמנו לדבר על רגשות, להרשות לעצמנו להרגיש, ולבנות אמון לאט לאט.
מה עושים עם כל זה כמטפלים?
שנה ג' היא לא רק עבודה אישית. היא גם הכנה לעבודה עם זוגות ומשפחות. מטפל שעבר את התהליך הזה בעצמו, שהתמודד עם הזוגיות שלו, שעשה כפרה, שלמד להיות עצם חלולה - יש לו משהו שאי אפשר ללמוד מספרים.
הוא יודע איך זה מרגיש כשהפנטזיה נשברת. הוא מכיר את הפיתוי להאשים את בן הזוג במקום להסתכל פנימה. הוא עבר את הקושי של לבקש סליחה. ולכן, כשמטופל יושב מולו ומספר על הזוגיות שלו, הוא יכול להקשיב ממקום של הבנה אמיתית, לא רק תיאורטית. זו ההבנה שעומדת מאחורי התעודה הבינלאומית שמוענקת לבוגרים - לא רק ידע תיאורטי, אלא ניסיון חי בעבודה עם מערכות יחסים וטראומה.
מידע נוסף על התעודה ועל כל מסלולי ההכשרה זמין באתר המכללה.
לסיום: סגירת מעגל
שנה ג' היא לא רק עוד שנה של לימודים. היא סגירת מעגל של מסע בן שלוש שנים. מסע שהתחיל בשאלה "מי אני?" עבר דרך "מה קרה לי?" והגיע ל"איך אני נמצא עם אחרים?"
מי שמסיים את השנה הזו יוצא עם הבנה שזוגיות היא לא יעד שמגיעים אליו ונחים. היא תהליך מתמשך, שדורש עבודה יומיומית, נכונות להודות בטעויות, ואומץ להמשיך גם כשקשה. אבל יותר מזה, הוא יוצא עם ניסיון אישי של לעבור את התהליך הזה בעצמו, ועם כלים להנחות אחרים באותה דרך.
אם עברתם את שנה א' ושנה ב' ואתם מתלבטים לגבי שנה ג', או אם אתם בתחילת הדרך ורוצים לדעת לאן היא מובילה - אפשר לקבוע שיחה ולשאול הכל. השאירו פרטים כאן ומישהו יחזור אליכם.
