חנן סלוק
מייסד ושותף מכללת טריותרפיה
"לעולם לא מאוחר לחיות ילדות מאושרת"
במבט אחד
חנן סלוק (Hanan Sluk), יליד 1969, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ומייסד-שותף של מכללת טריותרפיה ברמת גן, ישראל, יחד עם בני יעקב. בעל תואר M.A. מאוניברסיטת חיפה וחבר האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.
למעלה מ-34 שנות ניסיון קליני בטיפול בטראומה, התמכרויות והלומי קרב (בית חולים רמב"ם). מייסד תוכנית "ילדים בוגרים" וקבוצות העזרה העצמית לילד הפנימי בישראל. מנחה הפודקאסט "פסיכותרפיה של הילד הפנימי" (69+ פרקים, דירוג 5/5).
M.A
אוניברסיטת חיפה
הסיפור שלי: מואדי סליב בחיפה ועד הקמת מכללה
נולדתי ב-1969, גדלתי כאחד מעשרה אחים בשכונת ואדי סליב בחיפה בשנות ה-70 - שכונה שעשו עליה סרטים, סביבה רוויית פשיעה, התמכרויות ומחלות נפש.
ברחוב שלנו היו או נרקומנים, או אלכוהוליסטים, או חולי נפש, או קרימינלים כבדים. שלימים הפכו להיות העבריינים הכבדים ביותר של חיפה והצפון.
ההורים שלי, עולים חדשים מבוז'ד שבמרוקו, היו אנשים נורמטיביים שנאבקו עם קשיי פרנסה ומתחים ביחסים. אבא שלי קם כל בוקר בחמש, לבש חליפה והלך לעבוד בניקיון בבית חולים - בכבוד, בלי לבקש מאף אחד. אמא טיפלה בילדים. אבל מתחת לשגרה הזו סערה בושה: מריבות, אלימות, תלות ושליטה בין ההורים.
המכה הקשה ביותר הגיעה לפני שבכלל נולדתי. אחי הבכור - "הגיבור של המשפחה", בן 26 עם שני ילדים, מי שתמיד עשה שלום בין ההורים והחזיק את כולם - נפטר מסרטן. הייתי בן שמונה חודשים.
גדלתי לתוך האבל. מאז שנולדתי, חוויתי את האבל בתוך הבית. אמא לא התאוששה ממות בנה הבכור - ומה שבא אחר כך רק הכביד.
ההתמכרות פגעה במשפחה שלי בצורה הרסנית. מתוך עשרה אחים, ארבעה נכנסנו לעולם הסמים. אני היחיד שהצליח להיגמל. שני אחים נפטרו ממנת יתר. אחותי שושנה, שהייתה גדולה ממני בשנתיים והייתה קרובה אליי במיוחד - עדינה, רכה, אוהבת - נפטרה מהתמכרות לפני שעליתי על דרך הניקיון.
"נער קצה" - מכיתה ז' ברחובות
כבר בכיתה ז' הייתי ברחובות. לא כי לא יכולתי ללמוד, אלא כי הראש שלי היה כל הזמן מרוכז במה שקורה בבית ובשכונה. מה שהיה חסר שם? תקווה. בבית לא חסר היה שום דבר. אבל תקווה - לא הייתה.
במונחים מקצועיים, לא הייתי "נוער בסיכון" ולא "נוער מנותק". הייתי "נוער קצה" - הרמה הקיצונית ביותר. נער שמשוטט ברחובות, חוזר לישון בלילות, אמא צועקת ורצה אחריי אבל כבר איבדה שליטה. בעולם הרחוב מצאתי מה שהבית לא נתן: משמעות, חברה, קבלה. גם אם במחיר של שימוש בסמים כבדים - הרואין, כדורים, תרופות.
לא רציתי לחיות. לא כי רציתי למות, אלא כי הכאב היה גדול מהחיים שלי.
נקודת המפנה: עדנה, והמכור שחגג שנה
ניסיתי להיגמל פעמים רבות - גמילות ביתיות עם רופא, הפסקות קצרות שכל פעם הסתיימו בחזרה. אבל הרצון להפסיק תמיד היה שם. הנשמה שלי לא הייתה קשורה לעולם הזה.
דמות המפתח שלי הייתה עדנה - אישה שאפילו לא הייתה אשת מקצוע, אבל עבדה ביחידה לטיפול בנפגעי סמים. אחת הנשים שלא ויתרו עליי. היא הייתה מוציאה אותי מתחנות סמים. היא גרמה לי להאמין שאני יכול - מה שאף דמות סמכות לא עשתה לי עד אז. עדנה היא שלקחה אותי בפעם הראשונה לקבוצת NA.
בגיל 22.5 הגיע רגע שלא תכננתי. הייתי כבר נקי כמה ימים כשמכור אחר אמר לי: "אני חוגג שנת ניקיון היום. בוא." עליתי הביתה, התארגנתי כאילו הולך לחתונה, והגעתי. ומאז משהו קרה לי בפגישה הזאת. ומאז ועד היום לא עזבתי את התוכנית. אחרי שלושה חודשים לקחתי ספונסר - אותו ספונסר שמלווה אותי כבר למעלה מ-34 שנים.
ההצלחה שלא מילאה את החלל
סיימתי תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות, עבדתי בבתי חולים ובבתי כלא, טיפלתי בהלומי קרב וניהלתי מרכזי גמילה. אבל למרות ההצלחה, הרגשתי חלל פנימי.
משהו חלול, משהו שלא הצליח להתמלות. התוכנית והפגישות היו חשובים ונשארים חשובים עד היום. אבל חיפשתי לדעת בעומק של העומק של העומק - מי זה חנן.
את הריפוי העמוק מצאתי בגישת "הילד הפנימי" - הדבר שהכי נגע לי בנשמה, בסבל של הנשמה שלי. הגישה אפשרה לי להתחבר לעצמי האמיתי שהלך לאיבוד, להתנקות מהדפוסים שספגתי מההורים, ולהוריד את המסכות. אני לא בן אדם שיכול לחיות עם מסכות. אני מחפש את האמת. מאז ומתמיד.
מתוך הגילוי הזה נולדה מכללת טריותרפיה. בעיית ההורים שלי - תלות ושליטה - היא זאת שעשתה להם את כל הבעיות בחיים, והיא זאת שעשתה לנו את כל הבעיות כילדים. ארבעה אחים ממשפחה אחת שנכנסו להתמכרות - זו לא צירוף מקרים. זו מערכת.
מודל טריותרפיה מורכב משלושה שלבים
שלב ראשון
התמכרות
שלב שני
טראומה ומציאת ה”עצמי” האמיתי
שלב שלישי
חידוש ובניית מערכות יחסים
המודל נבנה ונוסד על ידי מובילי התוכנית חנן סלוק ובני יעקב מתוך פרי ניסיוננו המקצועי והאישי.
אנו מביאים בשורה חדשה לטיפול בהתמכרויות מכל הסוגים ומכל הזנים, אנו מביאים את פניה המשתנות של מחלת ההתמכרות, אנו מכירים את שורשיה ואת הדרך להביא את האדם לדרך חיים חדשה.
“פסיכולוגיה של הילד הפנימי”
חנן סלוק
“בני יעקב 12 הצעדים”
בני יעקב
“מכללת טריותרפיה”
הרצאות, סדנאות וימי עיון
השכלה אקדמית והסמכות
תואר שני (M.A.) במדעי הרווחה והבריאות
אוניברסיטת חיפה - בית הספר לעבודה סוציאלית
מנחה: פרופ' יוסי בן-ארצי,
2010
פסיכותרפיה באורינטציה פסיכואנליטית
אוניברסיטת חיפה - הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות
588 שעות אקדמיות,
2013
חבר מלא - האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
חברות לאחר עמידה בקריטריונים,
2014
תפקידים מקצועיים
מנכ"ל ומנהל אקדמי - מכללת טריותרפיה
מייסד-שותף יחד עם בני יעקב
בית חולים רמב"ם, חיפה
טיפול בהלומי קרב - מיום כיפור עד מלחמות לבנון
ניהל מרכזים טיפוליים להתמכרויות
גמילה, שיקום וליווי משפחות
עובד סוציאלי קליני
מתמחה בטראומה - 34+ שנות ניסיון
מייסד תוכנית "ילדים בוגרים" בישראל
Adult Children - קבוצות עזרה עצמית לילד הפנימי
פסיכותרפיסט ומדריך לפסיכותרפיה
מגשר בין עולם אקדמי ל-12 הצעדים
העבודה שלי עם הלומי קרב ונפגעי טראומה
עבדתי במשך כמה שנים בבית חולים רמב"ם עם הלומי קרב - מוותיקי מלחמת יום כיפור ועד מלחמות לבנון. אני אומר את זה עם דמעות בעיניים: אלה הגיבורים שלנו. אנחנו כחברה צריכים לשים אותם ככתר מעל ראשינו. יש פתרון לטראומה. לא רק ניהול סימפטומים - אלא להחזיר איכות חיים, משמעות, תקווה ואמונה. לעזור להם לחזור אל האור מתוך חווית החושך. הניסיון הזה עם טראומה קרבית עיצב את הגישה הטיפולית שלי: טראומה - בין אם מקרב, מילדות או מהתמכרות - פועלת באותם מנגנונים.
הסמכות
מאמרים אחרונים בתוכן המקצועי
נכתבו בליווי המקצועי של חנן סלוק ובני יעקב, מייסדי מכללת טריותרפיה.
העצמי המקודש הוא המושג שמתאר את הליבה הבריאה, השלמה והאותנטית שקיימת בכל אדם - גם כשהיא מכוסה בשכבות של טראומה, בושה, הגנות ודפוסי הישרדות ישנים. זהו לא מושג דתי בהכרח, אלא תיאור של מצב שבו כל העבודה הרגשית, הנפשית והרוחנית מתאחדת לכדי שלמות. בניגוד ל"עצמי אמיתי" של וויניקוט שמתמקד בספונטניות הפנימית, העצמי המקודש כולל גם ממד רוחני של חיבור למשהו גדול יותר מהאגו - ולכן הוא מהווה יעד טיפולי שלם ולא רק שלב בתהליך.
בושה רעילה היא אמונה מופנמת שמשהו בך פגום באופן בלתי ניתן לתיקון. בניגוד לאשמה בריאה שמתמקדת בהתנהגות ומניעה לתיקון, בושה רעילה פוגעת בזהות עצמה - היא לוחשת "אני משהו רע" במקום "עשיתי משהו רע". ריפוי ממנה דורש עבודה רב-ממדית שמשלבת כלים קוגניטיביים, רגשיים ורוחניים כאחד.
בכל ליל סדר, הילד הצעיר בבית קם ושואל ארבע שאלות. "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" אבל יש ילד נוסף בחדר שאף אחד לא רואה. הוא לא יושב ליד השולחן, הוא יושב בתוכנו. הילד הפנימי, זה שגדל במשפחה שבה השאלות לא נשאלו, הרגשות לא דוברו, והחירות הייתה מילה מההגדה ולא חוויה בבית. הילד הזה מחכה כל שנה שמישהו ישאל אותו ארבע שאלות אחרות: "מה הרגשת?", "מה היית צריך?", "למה לא סיפרת?", ו"מה אתה צריך עכשיו?" פסח מספר על יציאה מעבדות לחירות, אבל עבור ילדים בוגרים ממשפחות לא מתפקדות, העבדות אינה במצרים אלא בדפוסים שנלמדו בילדות. והחירות אינה חד-פעמית אלא מסע מתמשך של החלמה.
